לדרוש בסבלנות ובתקיפות מהילדים לתקן נזקים שהסבו לסביבה בהתנהגות בלתי מווסתת.
מרגע שתינוק נולד הוא לומד לקלוט גירויים ושדרים שונים מהסביבה. גירויים אלו יכולים להיות שדרים מגופו כמו רעב או עייפות, או גירויים ושדרים מסביבתו כמו רעש או חום הגוף של אמו.
גם כבוגרים, בכל רגע נתון אנחנו מקבלים עשרות ואולי אף מאות שדרים שונים מהסביבה. ויסות עצמי הוא היכולת להתנהל ולהגיב מול הגירויים השונים. התינוק לומד לקלוט את הגירויים השונים, להכיל אותם, לסנן גירויים שונים המפריעים לו – ולהגיב לכל אחד בהתאם.
בשלב התפתחותי זה נמצאת גם היכולת של התינוק לשמור על עניין בעולם המתנהל סביבו, לגלות ערנות ולהתעניין במה שקורה. זו הסיבה שתינוק מחייך בתגובה לחיוך, בוכה כאשר הוא רעב, או מסיט את המבט כשהוא שומע רעש חזק.
ויסות עצמי הוא תהליך שמשתכלל כל הזמן ובמשך כל החיים. ילדים גדולים מווסתים את עצמם טוב יותר מילדים הקטנים מהם בשנה, ומבוגרים מווסתים טוב יותר מילדים. היכולת לנהוג ברכב למשל, היא ויסות עצמי ברמה גבוהה מאד; היכולת לנהל ולהגיב לעשרות גירויים בכל רגע נתון. יכולת זו מתחילה להתפתח בגיל הינקות, וממשיכה ואף מוסיפה להתפתח במשך כל החיים.
כאשר בשלותו הפיזית של התינוק לוקה בחסר, הוא מתקשה לווסת את חושיו בעצמו. הצפה של גירויים גורמת לו להרגיש חוסר נוחות, והוא אינו יודע להתמודד איתם ולסנן אותם. לחילופין הוא אינו מגיב לסביבה ולגירויים השונים עקב תת-תגובתיות, מה שמונע ממנו להתפתח וליצור קשרים תקינים.
שיטת dir – "סולמוטיזם" לטיפול בילדים עם אוטיזם – מציבה את השלב הזה כשלב הראשון בהתפתחות הילד.
להורה ולמטפל יש תפקיד מרכזי וחשוב בתמיכה ביכולת הבנייה ההדרגתית של הויסות העצמי של הילדים והפעוטות.
