על פי שלב התפתחותי זה על הילד ליצור מעגלי תקשורת הדדית. מעגלים אלו צריכים להפתח ולהסגר – וצריכים לכלול עוד אדם מהסביבה.
לדוגמה: אם פעוט נוגע בפנים של חברו, החבר נוגע חזרה בידו והפעוט חוזר ונוגע בפניו של חברו – הוא פתח מעגל וסגר אותו. דוגמה נוספת; הפעוט נוגע באף של אמו, היא מחייכת אליו ואז הוא נוגע שוב באפה. כלומר – יש כאן פתיחה וסגירה של מעגל תקשורת.
ילדים בעלי הפרעה תקשורתית, הנמצאים על הרצף האוטיסטי, עלולים לחוות קושי ממשי ברכישת שלב התפתחותי זה. ולמה? מכיוון שהם מתקשים בפענוח הבעות פנים ואין להם קשר בין רגש, התנהגות ותחושה.
בנוסף, לעיתים הקושי נובע מחסר ובעיה בקליטת הגירויים השונים. קושי ברישום גירוי שמיעתי או חזותי יוביל בהכרח לתגובה לא תואמת או לחוסר תקשורת.
שלבי ההתפתחות השונים הם כמו שלבי סולם – סולמוטיזם – כשכל שלב חיוני להתפתחות השלב הבא. ילד עם קושי בתקשורת המתבטא בחוסר תקשורת דו כיווני ישאר תקוע בשלב הקודם. דבר זה יבוא לידי ביטוי בהתנהגויות חזרתיות עם עצמו. יותר מכך, הוא לא יוכל להתקדם לשלב הבא של תקשורת מורכבת והבעת רצונות.
שיטת dir באה לסייע לילד הנמצא בשלב התפתחותי זה. (על אף שלא מחייב שגילו תואם לגיל ההתפתחות הנורמטיבי.) יחד עם מכלול כישוריו והעדפותיו מנסה השיטה ליצור קשר דו כיווני עם הילד ועם הסובבים אותו. המטרה – כדי ליצור בסיס ויכולת להתקדם ולהתפתח הלאה בשלבי הסולם. בעזרת "זמן יחד" ושאר מרכיבי השיטה יוצרים עם הילד קשר ועניין דרך עולמו שלו, וגורמים לו ליצור קשרים בהתאם לשלב ההתפתחותי.
