כעת הילד לא רק מצביע כשהוא רוצה לצאת החוצה. הוא ידע לקרוא לפעולה בשמה. הוא רוצה "לטייל". הוא ידע לומר שהוא "מטפס" על הסולם, הוא יאמר גם שהוא "אוהב" את הדובי ויחבק אותו.
בד בבד עם ההתפתחות הרגשית והשפתית מתפתחים אצלו גם משחקי הדמיון – לבובה יפעת כואבת הבטן, צריך ללכת לרופא.
הוא יהיה הרופא, יבדוק את הבובה יפעת וייתן לה תרופה.
בשלב זה רצפי המשחקים קצרים ובהמשך, בשלב הבא, הם ילכו וישתכללו.
יש כאן יכולת הפרדה בין התפיסה התחושתית – מה שהוא רואה, נוגע, לבין התפיסה המופשטת שבה הרגש והפעולה באים לידי ביטוי.
ילד שהתפיסה התחושתית שלו לקויה יתקשה לבטא דמיון במהלך המשחק. היכולת המופשטת אינה מפותחת אצלו.
עפ"י עקרון הסולמטיזם, טיפול באמצעות משחק, (dir) מתוך תחומי העניין של הילד, תוך התחשבות בקשיים הספציפיים שלו, יסייע לו לפתח חשיבה מופשטת.
