פתאום מושגים של זמן ומרחב מתחילים לקבל משמעות, הוא מקבל מושג ברור יותר שלהם והוא מתחיל לקשר אותם אליו. לדוגמה: הילד מבין שאמא הלכה לעבודה ותחזור רק אחרי המעון. יש כאן מושג של מרחב – איפה אמא? בעבודה, איפה אני? במעון. יש פה גם מושג של זמן עתידי – מתי אמא תחזור? אחרי המעון. הילד מבין את המושגים הללו ומקשר אותם אליו ברצף הגיוני לסדר יומו.
גם במשחקי דמיון ניתן למצוא רצפים הגיוניים ורגשיים של זמן ומרחב. לדוגמה, ילדה המשחקת "אבא-אמא" ובמהלך המשחק עוברת רצף של פעילויות שונות המבטאות זמנים שונים ומרחבים שונים: אבא הלך לבית הכנסת להתפלל, כשהוא יחזור יהיה קידוש, בינתיים אני עורכת שולחן כדי שהכל יהיה מוכן…
במשחק היא מראה את יכולותיה לחבר בין מספר רעיונות המחוברים ביניהם באופן הגיוני – עורכים שולחן כדי שיוכלו לעשות קידוש. להבין מושגים של מרחב – הבית לעומת בית הכנסת. ומושגים של זמן – אני עורכת שולחן לפני שאבא חוזר מבית הכנסת.
החשיבה הרגשית המתפתחת בשלב זה מאפשרת לילד לתת הסברים לגבי רגשותיו השונים ולבטא אותם עם הסברים. אני כועס כי לקחת את הכדור שלי! הילד מתחיל לפתח תחושת עצמי מובחנת ונרחבת יותר.
ילדים הנמצאים על הרצף האוטיסטי וסובלים מקשיים שונים בעיבוד הסנסורי או הרגשי עלולים למצוא קושי משמעותי בשלב זה של ארגון המידע, עיבודו והשימוש בו. הקושי יכול להיות קושי בעיבוד שמיעתי (רגישות יתר לקולות או שמיעה לקויה ואיחור שפתי) קושי בהוצאה לפועל של רעיונות במשחק, ועוד.
משחקים שונים, שיחה או כל פעילות משותפת אחרת עם מבוגר מאפשרת הרחבה והעמקה של טווח הנושאים הרגשיים והמובחנות הרגשית. על כן מומלץ להורה ולמטפל ליזום שיחות ומפגשי משחק משותפים על מנת לעודד את הילד להתבטא, ליצור רצפים הגיוניים במשחק ולהבין השתלשלויות של אירועים מחיי היום יום.