התבוננות מושכלת על הכוונות, המטרות, הרצונות והרגשות שעמדו מאחורי המעשים. ברגע שעוצרים וחושבים, מנתחים את הפעולות האלה, התגובה העתידית מחושבת יותר ומווסתת.
היכולת הזאת מתפתחת בשנים הראשונות, במיוחד בקשר בין התינוק לאימו, (או מטפל קרוב) על ידי קליטת גירויים ותיווכם ויצירת ייצוג פנימי חיובי של הסביבה.
כאשר אנו נפגעים ממשהו ושואלים את עצמנו – למה אני מתנהג/ת עכשיו בצורה כל כך רגישה ופגיעה? מה גרם לזה? על מה זה "יושב"? המחשבות האלה גורמות לנו להיות מודעים לעצמנו וזה יסייע לנו בהתנהלות עתידית וגם יחסוך לנו תסכולים מיותרים. חשיבה כזו תסייע לנו לחשוב אודות הרגש, לפתח תובנות ותגובות מווסתות במקום לתת לו ביטוי מוחצן ומוקצן.
כאשר מישהו יטרוק בפנינו דלת – נשאל את עצמנו למה הוא טרק את הדלת? אולי הוא כועס? אולי הוא רק מיהר?
אנחנו יכולים לשער מה מניע אחרים לפעול כמו שהם פועלים אבל לא נוכל לדעת בוודאות מהם המניעים. לפעמים המניעים שלהם יתאמו את ההשערה שלנו אבל לא בהכרח. לאחרים יש נקודת מבט שונה משלנו.
התנהגות חברתית תקינה תתמודד עם חוסר הוודאות הזאת ותשאיר מקום לספק.
כשיש קושי בקליטת גירויים מהסביבה, בעיבוד מידע, ביצירת קשר עין, בהבנה של הגירויים המתקבלים לרצף אחד של גירוי-תגובה יהיה קשה לקלוט שדרים מהסביבה, בפרט רמזים בלתי מילוליים, להבין את המניע למעשה שלנו או של האחר וממילא התגובה לא תהיה מותאמת, היא תתבטא בין השאר בחוסר הדדיות רגשית חברתית, בקושי בולט בבניית קשרים חברתיים, ותפגום בכושר הוויסות העצמי ובאינטראקציה עם הסביבה.
לפי הסולמוטיזם, באמצעות שיטת dir, ההורה ישתלב במשחק עם הילד ויפתח אצלו יכולות תקשורתיות וויסות עצמי, בהדרגה, באופן מותאם אישית.
החושים הם האמצעים שבעזרתם קולטים הילדים הצעירים את העולם מסביב. הם משתמשים באופן פעיל בצליל, במראה, במגע, בריח ובטעם. פעילות יצירתית יכולה להיות משחקי דמיון, יצירה בֵחמר, ציור או שיחה.
